היי, תקופה לא עדכנתי את התהליך הזה…
אבל זה ממש לא אומר שעצרתי אותו.
אז קצת רקע קצר, למי ששכח.
אני ג'ניה רומסקי, התחלתי תהליך השמנה מכוון במאי 2015(זה מתועד כאן בבלוג). הרעיון הוא להבין לעומק את הלקוחות שלי מהמקום שהן נמצאות בו. זה טוב ונחמד להיות מנטור להרזיה ובריאות כשאתה חטוב ומאושר מהמראה
שלך.
אז התהליך התחיל כששקלתי 77 ק"ג והייתי 9% שומן (זה נחשב ממש חטוב, אם נשווה את זה לנשים… זה 19% שומן).
היום אנחנו בערך 11 חודשים אחרי, אולי קצת פחות.
רוצה לדעת את הנתונים שלי היום?
זה ממש לא קל, אפילו דוקר בלב, אבל היום זה המצב:
94 ק"ג של שומן רופס.
18% שומן.
כרס.
עייפות.
בדיקות דם הכי גרועות שהיו לי אי פעם (למרות שהייתי פעם מלא).
ועוד ועוד ועוד.
אם את רוצה לראות מה עברתי פשוט תעברי על הפוסטים הקודמים בבלוג הזה "שמן עם דונטס בפה".
היום אני רוצה לדבר איתך על ההרגשה שאחרי… ואיך אסור לך ליפול למלכודת הנוראית הזאת.
הרגע הזה שהפסדת לעצמך, ונפלת ברשת של העוגה, הבורקס או כל פיסת גיהנום קטנה אחרת.
נכון שאנחנו מנסים להרגיע את עצמנו, ולעודד ולזרוק מילים כמו "מגיע לי" "שמרתי כל כך טוב" "אוכל זה טעם החיים" "לא רוצה לסבול" "אני פנתר" (אהאה זה רק אני?) וכו' וכו' וכו'.
אבל ת'אכלס?
אחרי זה אנחנו מתחילים לאכול את עצמנו מבפנים, לאכול כל כך חזק עד שאנחנו אפילו לא מצליחים להירדם.
ואחרי זה מגיע איזו ירידת מתח כזאת… שמאפשרת לנו לאוכל עוד ועוד ועוד.
וככה הסבב הזה נמשך.
סבבה שכמעט בלתי אפשרי להביס אותו, כי החיים, חזקים מכולנו, אבל העוגות? חזקות אפילו יותר מהחיים!
אז מה הפתרון?
אם "מעדת" הכל טוב… באמת הכל טוב…
אבל הקושי הוא? לעצור את המעידות מלהפוך לזלילונת שתהפוך לבולמס מטורף.
אז מה עושים?
סוגרים עם עצמנו, על אכילה מכוונת של שטויות שאנחנו אוהבים.
זה צריך להגיע מתכנון, ולא ממעידה רגעית.
זה העדכון שלי, העדכון של מאמן הבריאות מהשמנים כרגע בארץ. אולי הכי שמן.
עד מתי זה נמשך? עד 100 ק"ג, אני מאמין שבמאי אני אגיע לשם… ואז התהליך הכי מאתגר ומרגש יתחיל. כמובן הוא יהיה מתועד 🙂
אוהב מאוד.
ג'ניה רומסקי.
מאמן הבריאות השמן בישראל , נכון לשנת 2016 🙂
נ.ב
ככה זה התחיל:
איך אני היום?
אני עדיין לא מצליח מבחינה נפשית… לעלות את התמונה הנוכחית, היא תגיעה, אל דאגה 🙂
