אני לא יודע כמעט כלום
אבל אני יודע שאת מניחה את כוס היין הלבן שלך,
סוגרת את המקרר הארור
הזה שהתאכזר אלייך כל השנים האחרונות
מוציאה אנחת רווחה של ייאוש
מהול בעייפות שהצטברה…
ומבטיחה לעצמך שמעכשיו
יהיה יותר טובה.
עוברת לה עוד שנה…
שוב …
עשית 3-4 דיאטות…
לא התמדת…
המתוקים פשוט 'הורידו' אותך לקרקע…
ושוב את מסיימת את השנה,
עייפה, קצת מתוסכלת,
קצת עצובה והרבה יותר שחוקה…
וככה השנים עוברות.
אני כבר לא מדבר בכלל על איך
השמלה לא מסתדרת על הגוף
שלך, או על המשקל שמסרב
להשתנות, או על הרגשת הנשיות
הזאת שמגיעה לך לחוות אותה
בכל יום מחדש…
אני מדבר על השחיקה שמגיעה
עם השנים.
את מכירה מישהי כזאת?
נשמע קצת עצוב?
אולי, אבל את מכירה אותי, לפחות
קצת, נכון? אני איש של בשורות.
בואי נדאג שכשתפתחי את הכוס
יין שלך בסוף שנת 2020?
זה יהיה רק בשביל להרים
לחיים על השנה הכי מדהימה
בחיים שלך – אני לא רוצה
למכור לך חלומות…
נשבע לך, שאני לא יודע כמעט כלום,
אבל אני כן יודע איך לגרום לכל אישה
להתחטב – ולא משנה מה היא חוותה
בעבר. זה כוח הקסם שלי, אולי היחידי…
שתפי אותי, כמה זמן את כבר עוקבת אחריי?
