4 שנים. אני יוצא איתה כבר פאקינג 4 שנים! בעצם תלוי את מי שואלים, אם תשאלי אותה אז היא בטח תגיד לך שאנחנו יוצאים 3 שנים 8 חודשים, 3 שבועות, 4 ימים, 22 שעות, 38 דק ו47 שניות… 48 שניות… 49 שניות… אבל מי סופר?
נכנעתי ללחץ *הלא מתון* והחלטתי לפגוש את המשפחה המורחבת שלה. תראי, לדחות פגישה עם המשפחה המורחבת 4 שנים כשאתה יוצא עם מרוקאית, זה בגדר נס חנוכה, רק שזה נס יותר גדול שנשארתי שלם. הגענו לחתונה. אחרי פגישות הרבה פחות מביכות ממה שחשבתי שיהיו… התפנינו לאירוע המרכזי: הבופה.
טעות מס' 1:
לא עשיתי סיבוב בשביל לראות מה לבופה, שיותר חשוב מהחתן והכלה מסתבר, יש להציע.
טעות מס' 2:
התחלתי עם הלחמים הפריכים ומלאי השמן, כמובן שהחולצה שלי הפכה מחלוצה מהודרת לחתונות לחולצה חד פעמית. וזה עוד לפני שהתחלתי לשתות.
טעות מס' 3:
פוצצתי את הצלחת. כשאני אומר פוצצתי . . . אני מתכוון לזה שברגע שהסבתא, שאיחרה לחתונה של הבן שלה, הגיעה לראות מי זה הרוסי הזה שנכנס למשפחה המרוקאית ולא טרח להכיר אותם במשך 4 שנים… ונגעה לי בכתף בשביל שהסתובב, כל הצלחת נפלה על הריצפה, רושם ראשוני – OUT.
טעות מס' 4:
אחרי טקס מאוד מרגש, לפחות ככה החברה שלי אמרה לי, נכנסו לאולם. כמובן, שוב אכלתי לחם והרבה. לעיקרית ביקשתי הרבה פחמימות(תפוחי אדמה מדהימים) עם דג. ועל הדרך ביקשתי מהחברה שתזמין גם היא תפוחי אדמה שאני אשבע. זו טעות ששווה 3 טעויות. אז איפה אנחנו?
טעות מס' 8:
באתי לחתונה רעב. הרי היי… כולם תמיד אומרים, תבוא רעב. אז באתי. איזו טעות, לא יכולתי להפסיק לאכול. שלא נדבר על השתייה המתוקה והחריפה…
טעות מס' 9: שיט. מה אני ילד? הוספתי רדבול ללא מעט משקאות. מעניין למה הרגשתי כל כך מלא ושמן אחרי זה(למה? צא רגע מהדמות, יא דפקט זה מפוצץ קלוריות זה למה).
**הם שכנעו אותי להכיר את המשפחה המורחבת אחרי 4 שנים – אבוי! **
