מודה. הופתעתי. בשבועות האחרונים יש התעניינות יוצאת דופן בתהליך ההשמנה שלי… לא כתבתי כבר כמה ימים בבלוג ההשמנה, וקיבלתי יםםם "תלונות" שהיו אפילו די מצחיקות…
"הפסקת להשמין?" "נשברת אה?" אפילו מישהי שאלה אותי, וגרמה לי לחיוך(חולה על נשים עם הומור!) אם "התאבדתי?" אז לא… אני עדיין כאן, ממשיך לתעד את תהליך ההשמנה שלי עד 100 ק"ג.
האמת?
נתקעתי קצת במשקל בזמן האחרון… היום אני עומד על 87.9 ק"ג, השבוע אני אוסיף עוד קצת אוכל בשביל להמשיך ולעלות במשקל… וזה מוביל אותי לנושא החשוב של היום. התמדה. אבל לא לא… לא ההתמדה הרגילה והמשעממת.
תראי איזה קטע,
אני מנסה לעלות במשקל,
אוכל המון שטויות ואפילו נהג משאית יחשוב שיש לו אורח חיים יותר בריא משלי.
עדיין,
אני מתקשה.
עכשיו אני בטח שומע אותך צועקת שם… מה אתה מקשקש? מה הבעיה לאכול כל היום ולהשמין? זו לא בעיה, יודעת מה הסוד לכל הצלחה?
ניחשת נכון, תצעקי את זה, עכשיו.
בואי נצעק יחד.
3…
4…
ו….
התמדהההההה
כל תהליך לוקח זמן. ואת לפעמים רואה אנשים שמצליחים ברגע… זו ממש לא הצלחה ברגע. הצלחה ברגע זו התמדה של שנים. את רואה את ההצלחה בין לילה… אבל אותו אדם שהצליח? חווה כישלונות וקשיים במשך חודשים ואפילו שנים!
"אמא, תשאלי את השמנמן הזה מה השעה"
בבבבבםםםםם
דקרו אותך פעם בלב, שפכו לך שקית של מלח ואז הוסיפו אלכוהול? אם לא… את לא יודעת איך זה הרגיש כשהילד הבלונדיני, עם העיניים החומות והזרועות החטובות אמר את זה לאימו שלא ידעה איפה לקבור את עצמה ונתנה לי מבט מבוייש שמבקש מחילה.
ואז נפל לי האסימון.
אני שמן, סופית!
הפוסט הזה מיועד לשמוע קצת מהניסיון שלך… ואיך את אישית מתמודדת עם מצבים כאלה? כי אני נמצא כבר מעל ל-8 שנים מאחורי הקלעים של עולם ההרזיה ויודע שהמון נשים בפרט ואנשים בכלל חווים סיטואציות כל כך קשות ומורידות את המוטיבציה.
אז… תרשמי לי כאן בתגובות למטה איך את מתמודדת עם מצבים שכאלה מבחינת המוטיבציה?
ג'ניה רומסקי,
בלוג אישי עד 100 ק"ג
