את במשרד. או בבית. או באוטו אחרי איסוף מהצהרון.
הקפה השני של היום כבר מזמן נגמר. הראש שלך מרגיש… כבד. כאילו מישהו מתח עליו רשת דקה של ערפל.
← ופתאום, את שם.
מול המגירה. מול הארון. מול חנות הנוחות בתחנת הדלק.
ידך אוחזת במשהו. עוגייה. חטיף. בורקס שנשאר מהבוקר. שוקולד שהבטחת לעצמך אתמול שלא תאכלי.
← ואת אוכלת אותו. ואפילו לא זוכרת שעשית את זה.
ב-16:30 את כבר מרגישה את הבטן נפוחה. ב-19:00 את מסתכלת במראה ושואלת את עצמך:
״איך זה שאני אוכלת בריא ועדיין לא יורדת במשקל?
ולמה הראש שלי כל כך עייף אחרי הצהריים?״
שמי גניה רומסקי, מייסד בריאותלי. ויש לי חדשות בשבילך:
- לא נכשלת.
- לא חסרה לך משמעת.
- ואת לא ״פשוט מבוגרת מדי בשביל לרדת במשקל״.
מה שקורה לך בין 14:00 ל-17:00 כל יום, זה לא רעב. זו לא חולשה.
זו ביוכימיה.
ומהרגע שתביני את המנגנון הזה, את יכולה לעצור אותו ב-30 שניות בבוקר.
בלי דיאטה. בלי כוח רצון. בלי לוותר על שום דבר.